רש"ש על מגילה ז׳

1 גמרא בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכה"ע כולו. לכאורה תמוה דהרי גם במכתב הראשון דמרדכי כתיב אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך כו' והרחוקים כו' וקבל היהודים כו' קיימו וקבלו כו' ונ"ל דאף שאחשורוש מלך בכיפה כדלקמן יא והם קכ"ז מדינות מהודו ועד כוש מ"מ היו חלוקים בממשלתו עליהם על איזה מהם לא היה רק מלך הכולל. ומ"מ היה מלך פרטי זולתו לכאו"א ומתנהלים ע"פ דתו ועל איזה מהם היה הוא גם מלך הפרטי ובכ"מ שאומר מדינות המלך סתם הכוונה על מדינות שהיה הוא המלך הפרטי עליהם רק במקום שהוא אומר קכ"ז מדינות מהודו ועד כוש כולל כל הכיפה וגזירת המן לא היתה רק על מדינות שהיה אחשורוש המלך הפרטי עליהם וזה משני טעמים. א' שחשש אולי לא ישמעו אליו המלכים הפרטים למעשה רצח כזה להרוג אומה שלימה על לא חמס בכפיהם. ב' כי ודאי ידרשו מאתו על מה יצא קצף כזה עליהם ואולי ימצאו מהם אשר ידברו עליהם טוב ויניאוהו מעשות זאת וינחם ויפרע עצתו בכלל לכן התחכם שלא לדרוש רק על היהודים אשר הוא שליט פרטי עליהם שאיש לא יעיז לשאלו על ככה ולהניא גזירתו ואולי חשב כשיבצע מחשבתו זאת יניף ידו גם על שאר היהודים ולכן לא נזכר בכל הספור דגזירת המן רק במדינות המלך סתם וכן כתיב ובכל מדינה כו' אשר דבר המלך ודתו מגיע כו'. ר"ל במדינות המתנהלות ע"פ דתותיו לבד דהם אשר היה הוא גם המלך הפרטי שם היה אבל גדול כו' זולת באגרות אשר כתב מרדכי שם ח כתיב אשר מהודו ועד כוש קכ"ז מדינות אבל מה היה כתוב בהן אשר נתן המלך כו' בכל מדינות המלך אחשורוש והכוונה שהודיע לכל הממלכות אשר נתן רשיון ליהודים אשר במדינותיו לבד להקהל כו' והוא בכדי שלא ידמו שהיהודים עושים זאת בלא רשיון וידונום כמורדים ויעלו עליהם לצבא וכן כתיב ובכ"מ כו' אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה כו' יען כי עליהם לבדם היתה מקודם הגזירה לרעה והיה להם לבדם אבל גדול עכשיו שנתהפך הגלגל היתה השמחה ג"כ להם לבדם ולכן גם מרדכי במכתבו הראשון לא כתב שיקבעו פורים רק להם לבדם. אמנם בשנה הב' נמלך לכתוב אל כל היהודים אל קכ"ז מדינה לקיים כו' ולכן הוצרך לכתוב להם את כל תוקף עי' לקמן יט מה שדרשו בו משא"כ בכתבו אל היהודים אשר במדינות המלך דהם כבר ידעו את הכל וזה שאמר כאן מתחילה קבעוה בשושן ור"ל מלוכת שושן ולבסוף בכהע"כ ובזה תראה שדברי רש"י לעיל ב ב ד"ה מהודו ועד כוש כתיב אינם מדוייקים וכוונת הש"ס על פסוק דסוף המגילה:

2 שם עד שמצאו לה מקרא כו'. כצ"ל:

3 שם כתוב זאת. מש"כ כאן ובמ"ת עפרש"י ונ"ל דנפקא ליה זאת מן וזאת התורה שכוללת התורה כולה וכה"ג דרשו בויק"ר פכ"א בזאת יבא אהרן אה"ק בזכות התורה וזאת התורה ובריש ע"ז אין זאת אלא תורה כו':

4 שם אמר שמואל אסתר אינה מטמאה אה"י. מהרמב"ם משמע דל"פ כשמואל וכ"כ המ"א סי' קמ"ז סק"א וע"כ משום דמוקמינן ליה כיחידאי ויהיה מזה לכאורה סתירה למש"כ בחידושי לשו"ע או"ח סי' ק"ס ע"ש ואולי הך דמותיב עליה בריית' היא כי במשנ' לא תני אבל רות כו' ואיכא למימר אדרבה לאידך גיסא דאינך לכ"ע א"מ אה"י וכן מוכרח דזאת ברייתא לפי' מהר"ם שבתוי"ט שם וכ"מ קצת בתד"ה נאמרה ועי"ל ט"א דל"פ כוותיה משום דזוגא דלעיל משמע דפליגי עליה אבל לכאורה יש סתירה מהא דפסק בפ"ג מהל' מ"א הל"ג ובפ"ד ה"כ דלא כרב ששת מכח סתם מתניתין דמכשירין אך גם דא לא תברא אם תעיין בהה"מ שם ואגב ראיתי שם בפ"א בהמגיה למל"מ שדקדק במה דאיתא בברייתא דבש הגזין והצרעין טהור ומותר תרתי ל"ל ונעלם מכ"ת דטהור ר"ל דאינו מכשיר כפי' הרע"ב במ' מכשירין פ"ו ובגמרא בכורות ז ב משמע דטהור היינו שאינו מקבל טומאה אף ע"י הכשר דלא מיחשב אוכל בלתי מחשבה וצ"ע על פי' הרע"ב וע"ש בר"ש ויש עוד ראיה למש"כ שם מהא דפסקו כרב בב"מ קיא אף שהוא נגד סתם משנה רק דק"ל איך שביק רב מתניתין כו' כמש"כ לעיל ד ב ועתוי"ט שם אך מצאתי סתירה בר"ן סוף קדושין במש"כ בטעם הרמב"ם שפסק דלא כשמואל דאוסר יחוד אפי' עם אמו ובתו ע"ש:

5 רש"י ד"ה בכוליה ס' מועד. חלופי ריו"ח יש מחליפין ריו"ח ומכניסין ר' יונתן. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה שלשים. להזכיר מחיית עמלק כו' בדבר ששילשתי כו'. כ"ה הגי' בע"י :

7 רש"י ד"ה אינה מטמאה אה"י. ומחלוקת כו'. נ"ל דזהו דבור חדש:

8 רש"י ד"ה והלא כבר נאמר. וקהלת כבר נאמרה. תיבות אלו ליתא ברש"י שבע"י וכ"נ למחקם מכאן או דצ"ל לבד תחת כבר:

9 תד"ה נאמרה. וריו"ח נמי אמר דאם קראה בה"כ. ל"י לכאורה לפרש"י שם בטעמו י"ל דגרע מע"פ ועי' מהרש"א:

10 תד"ה ור"נ. עי' ח"א וט"א דשניהם כוונו לד"א ואני ראיתי בירושלמי בר"מ וז"ל או אינו אלא י"ו וי"ז ר"א בשם ר"ל ולא יעבר ולא יעברו כ"ה גי' הק"ע ופי' ברישא כתי' ולא יעבר ובתריה ולא יעברו והא תו ל"ל אלא ללמד שאין לאחר יותר מט"ו והשתא י"ל דלהכי נד ר"נ מקרא דר"י דאיצטרך ליה להכי:

11 גמרא קריבו לי שיתין צעי כו'. נראה דל"ד נקיט. עי' ב"מ קז ב תוד"ה שיתין וברש"י שבת סג ב ד"ה גושפנקי:

12 שם עד דלא ידע בין ארור המן כו'. נ"ל שהיה בימיהם פיוט לפורים ע"פ א"ב מא' ועד ת' וראשיתו היה ארור כו' ור"ל עד דלא יוכל לומר כל הפיוט הזה בלי טעות ועי' ר"ן:

13 שם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב. ק"ל דתיפוק ליה מקרא דוהימים האלה נזכרים ונעשים דילפינן מיניה לקמן כ לקריאת המגילה דאינה אלא ביום ועשיה היינו משתה ויו"ט כדפרש"י בר"מ ויותר קשה על ר"כ דס"ד דיוצאין בלילה:

14 רש"י ד"ה מחלפי סעודתייהו. עמש"כ בק"א להט"א בס"ד:

15 תד"ה דלא. בירושלמי ארורה כו'. ר"ל דצריך לומר כן וכ"ה בירושלמי ופוסקים ובסדורים השמיטו ארורים כו':

16 גמרא מתניתין דלא כר"י כו'. ק"ל לפי' ריב"א בפסחים ה ב בתד"ה לחלק דלר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה שרי ביו"ט ה"ל להש"ס לומר ג"כ דמתניתין דלא כוותיה ואולי משום דמדרבנן אסור גם לדידיה כמש"כ שם לכן לא תני לה. ועי' בביצה כג בתד"ה ע"ג חרס. עי"ל דמתניתין לא איירי אלא במלאכות שחייבין עליהן בשבת כרת וסקילה אבל לפ"ז אכתי קשה לרבה שם יב דלב"ה אין עירוב והוצאה ליו"ט לימא מתני' דלא כותייהו וע"ש לז בגמרא ותד"ה ורמינהו וברש"א:

17 שם רנב"ה היה עושה יוה"כ כשבת כו'. עט"א ובק"א הביא בשם חכם א' שנעלם ממנו הירושלמי ע"ש אבל הגמרא שלנו ע"כ ל"ל הא דירושלמי דבכתובות למ"ד איתא אר"ח הכל מודים וקאי על שמעון התימני ור"ש בן מנסיא בבא על הנדה דמשלם קנס והירושלמי אומר דלר"ש ב"מ פטור ועו"ש ולאפוקי מדר"נ כו' ופי' התוס' דקאי על הא דר"ח הרי דלר"נ פטור גם בבא על הנדה ודלא כהירושלמי וכבר העיר בזה הש"ק בירושלמי דכתובות ובתוספתא פ"ג איתא להדיא רנב"ה אומר הבא כו' ועל אחות אשתו כו' ועל הנדה אין להן קנס:

18 שם אר"נ הא מני רי"צ היא כו'. לע"ד נל"פ דבא לומר דאפי' את"ל דחלוקין עליו חביריו מתניתין לא מצי אתיא כוותייהו אלא כרי"צ דל"ל מלקות כלל בח"כ דלדידהו מ"מ זדונו ביד"א הוא ואהא אתא ר"א לומר דכרבנן מצי אתיא דעיקר זדונו בהיכרת דאפי' אחר המלקות נשאר עליו עדיין עונש כרת אבל כרחב"ג ודאי לא אתיא דלדידי' עיקר זדונו ביד"א כיון דנפטר ע"י המלקות מכרת. בינה זאת ודלא כפרש"י:

19 תד"ה ח"כ. עמ"ש בס"ד ביבמות נה: